מעצר עד תום ההליכים לנאשם בהחזקת אמל"ח בביתו

בתאריך 13.3.08, בחיפוש שנערך בבית משפחת ג'האלין במחנה הפליטים שועפט, התגלו שני מטעני צינור וכן 18 כדורים בקוטר 9 מ"מ ו-5.5 מ"מ. מאחר והאמל"ח הנ"ל נמצא בקומת העמודים המשמשת כמחסן, נעצרו בני הבית ונחקרו ביחס לזיקתם אל האמל"ח. חקירתם של אלו הובילה להצבעה על העורר כמי שהשתמש במחסן, כמי שמכניס לשם טובין, ברזל ואלומניום.

בנסיבות אלו, הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו את החזקת האמל"ח  הנ"ל והתביעה ביקשה אגב כך את מעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתה קבעה ערכאה קמא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך המעצר, וכי מתגבשת עילת מסוכנות המחייבת את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו, נסוב הערר שבפניי.

בטיעוניו, מבקש הסנגור לתקוף את המסגרת הראייתית, בהעדר היכולת לקשור קשר של ממש בין העורר להחזקת האמל"ח. לטענתו, מחסן בית המשפחה פתוח לכל עבר ולעורר אין שליטה של ממש על הדברים המצויים במחסן זה.מאידך, מבקשת התביעה הצבאית לדחות את הערר, הואיל ולדעתה לעורר החזקה קונסטרוקטיבית לאמל"ח.

לא יכולה להיות כל מחלוקת כי האמל"ח המדובר נתפס במחסן המשפחה. אין כל מחלוקת, כי מי אשר משתמש במחסן כדרך קבע הוא העורר דנן ועל כך העידו כל בני ביתו. השאלה, כלום הניח העורר את האמל"ח בעצמו או שמא הניחו אמל"ח זה אחרים בלא שהעורר ידע דבר קיומם, נמסרה להכרעת ביהמ"ש כבר בדיון הקודם וביהמ"ש ראה בעורר כאחראי לכל הטובין שנמצאו במחסן כולל האמל"ח.

בחנתי את התשתית הראייתית בתיק, עמדתי על אפיונם של פתחי המחסן אולם דומני כי בסופו של דבר אין בעובדה, כי פתחי המחסן פרוצים כדי לסייע לעורר. סעיף 1 (11) (בב) לצו בדבר פרשנות, תשכ"ז- 1967, קובע כי " המחזיק במקום שבו נמצא או היה מצוי דבר, יראו אותו כאילו הוא מחזיק או החזיק באותו דבר, כל עוד לא הוכיח את ההיפך" נמצאנו למדים כי חזקה זו מעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי העורר וכי עליו הראיה שהאמל"ח אשר הוחזק במחסן אינו בחזקתו.

לכאורה, די היה במה שנאמר כדי לקבוע את קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ראויה לצורך המעצר. העורר, לא הצליח לסתור את החזקה האמורה, ועל כן, יש בתשתית שלפניי את הפוטנציאל הדרוש לצורך ההרשעה. אולם, דומני כי בכך לא סגי, שכן מהתמלולים שנערכו לשיחות העורר עם אחיו ועם אלו שהיו בתאו, עולה לכאורה תמונה, אשר יש בה כדי לסייע להוכחת יסודות נפשיים אצל העורר להחזקה המדוברת. אומנם, קיימת מחלוקת קשה ביחס לתמלול, ביחס לעריכתו, וביחס למהימנותו, אולם, ניתן בהחלט להתרשם כי בקטעים מסוימים ובהקלטה נוספת, כי ידע העורר על קיומם של מטעני הצינור. אין ספק, כי תשתית ראייתית זו תתברר לאשורה במהלך המשפט, ברם כעת יש בה, כך לדעתי, כדי לתרום למסגרת הראייתית כולה, ולהוסיף עליה דבר מה.

למעלה מן הצורך להרחיב בדבר מסוכנותם של אלו המערבים עצמם בהחזקת אמל"ח, ועל כן, אדגיש את הסכמתי להחלטת בימ"ש קמא בדבר קיומה של עילת מעצר בתיק זה.

לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 13 במאי 2008, ח' באייר התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: